חוקרים חקרו את ההבדלים בין סוכרלוז לסוכרוז, אספרטיים, סכרין ואשלגן אצסולפאם במונחים של מתיקות, טעם לוואי מר, חמיצות, נפח, ונוכחות או היעדר טעם לוואי מתוק. הם מצאו שהטעם של הסוכרלוז דומה ביותר לטעם הסוכרלוז, מה שמצביע על כך שהופעתו מייצגת את פסגת הממתיקים-במתיקות גבוהה. ביישומי ייצור מזון מסוימים, לאספרטיים יש טעם טוב אך הוא מתפרק בקלות ואינו יציב; לציקלמט ולסכרין יש כמה חששות בטיחותיים והם נוטים לייצר טעם לוואי מר; אז-הנקראים "סוכרי חלבון" בעלי הרכבים לא עקביים, בטיחות לקויה, והשימוש בהם עלול להוביל בקלות לרמות מוגזמות של סכרין וציקמט; לאלכוהול של סוכר יש מתיקות נמוכה, עלויות שימוש גבוהות, והאפקט האנדותרמי של פירוק גדול יותר מזה של סוכרוז. בעוד שהם מייצרים בקלות תחושת קירור, טעמם שונה מהמתיקות הבשלה של הסוכרוז. לסוכרלוז, לעומת זאת, טעם מתוק קרוב מאוד לסוכרוז, יציב מאוד לחום, חומצה ואלקלי, ובעל בטיחות גבוהה. יתרונותיו העיקריים כוללים: מתיקות גבוהה, פי 400 עד 800 מזו של סוכרוז; בטיחות ואי-רעילות, ללא תופעות לוואי על גוף האדם, ואושר על ידי ה-FDA האמריקאי; קלוריות דלות, מתאים לאנשים שאינם יכולים לצרוך ממתיקים תזונתיים, כגון חולים שמנים וחולי סוכרת.
הוא גם אינו גורם לעששת ומועיל לבריאות השיניים; יציבות טובה, המאפשרת אחסון-לטווח ארוך, והמתיקות שלו לא נהרסת במהלך עיבוד מזון בטמפרטורה- גבוהה; מתיקות טהורה, דומה לסוכרוז, ללא טעם לוואי מר או טעמי- לוואי של כמה ממתיקים חזקים אחרים; ומחיר נמוך, בעלות של 1/3 עד 1/2 ממחיר הסוכרוז עבור אותה מתיקות.
